החלטה בתיק עע"ם 3231/12

1.       מונחת לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור אשר הגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 25.3.2012 בעת"מ 27790-02-12 (כב' השופט י' שפירא).

רקע עובדתי

2.       המבקשים כולם הינם נתיני מדינת חוף השנהב השוהים בישראל. על פי החומר שהוגש, במהלך למעלה מעשור סבלה חוף השנהב ממלחמת אזרחים קשה על רקע הפיכה צבאית שהתרחשה במדינה בשנת 1999. נוכח האמור, זכו נתיני חוף השנהב, בהתקיים תנאים שונים, להגנה במסגרתה של מדיניות "אי הרחקה קבוצתית זמנית" שנקט המשיב. בבסיסה של מדיניות זו, מקום בו הוחלט כי קיים במדינה פלונית מצב משברי, אין המשיב פועל להרחיק את נתיניה של אותה מדינה משטחי מדינת ישראל, זאת - עד להחלטה אחרת. על פי הנטען, במשך העשור האחרון היו זכאים נתיני חוף השנהב השוהים בישראל להגנה מכוח המדיניות האמורה. ביום 28.12.2011, בעקבות קבלת עמדת משרד החוץ כי חל שיפור משמעותי בחוף השנהב, החליט המשיב להסיר את ההגנה האמורה, וקבע כי נתיני חוף השנהב השוהים בישראל מתבקשים לעזוב את המדינה עד ליום 1.2.2012 (להלן: "החלטת ההרחקה"). בעקבות החלטה זו של המשיב, הגישו המבקשים עתירה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

3.       בדחותו את העתירה ציין בית המשפט לעניינים מינהליים כי המדובר בעתירה חסרת תקדים בהיקפה, הכוללת מספר עצום של עותרים, אשר טענותיהם אינן מצויות במישור הכוללני בלבד, אלא נוגעות להיבטים קונקרטיים של כל עותר ועותר. נקבע כי על פי החומר שהוגש "אכן עולה כי בחודשים האחרונים קיים תהליך שיפור הדרגתי בחוף השנהב", וכי אין המדינה מצויה יותר ברשימת רשות ההגירה האמריקנית כמדינה המצויה תחת "סטטוס הגנה זמני". באשר לפרק הזמן שנדרש להתארגנות טרם העזיבה, קבע בית משפט קמא כי במסגרת עתירה כוללנית שכזו לא ניתן להיעתר לטענות שכאלה. יחד עם זאת, ולצורך התארגנותם של המבקשים, דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את מועד עזיבתם של העותרים את הארץ עד ליום 1.5.2012. מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

4.       לטענת המבקשים, מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. באשר למאזן הנוחות נטען כי על אף שיפור מסוים במצבה של חוף השנהב, טרם הוסדר במדינה ביטחון מלא, וכי המצב הנוכחי "אינו מצדיק הרחקה, אלא היערכות לקראתה". עוד צוין כי קיימים דוחות רבים מהם עולה כי תשתיות המדינה נפגעו באופן משמעותי וכי ישנם דיווחים שוטפים על מעשי אלימות הנגזרים מהחלפת השלטון. נטען כי יש בכך ללמד על אפשרות של יציבות זמנית בלבד, וכי אין לומר שהושג שקט במדינה. דחיית הבקשה למתן סעד זמני תגרום להרחקת המבקשים מישראל באופן בלתי הפיך, ובסיטואציה העלולה להעמידם בפני סכנת חיים ברורה.

באשר לסיכויי הערעור נטען כי אלה גבוהים דיים ומצדיקים היעתרות לבקשה בשלב זה. המבקשים הפנו לטענותיהם במסגרת הערעור, וביניהן לכך שבמסגרת קבלת החלטת ההרחקה, לא התייעץ המשיב עם נציבות הפליטים של האו"ם, באופן הפוגם בסבירות החלטתו. עוד טענו המבקשים, בין היתר, כי נמנעה מהם זכות ערעור על החלטת ההרחקה; נתקיימה הפלייה פסולה ביחס לנתיני מדינות אחרות, אשר זכו לזמן התארגנות ארוך יותר בעת הרחקתם מישראל; וכי קיים צורך למתן זמן התארגנות ארוך יותר בשל רדיפה מתמשכת.

          לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי יש למחוק את המערערים 250-414 מכתב הערעור, שכן אלה כלל לא היו צד להליך שנתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים, ובקשה לצירופם שהוגשה בהליך קמא, לא הוכרעה. כתמיכה לכך מציין המשיב כי בכותרת פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2012 מופיעים רק העותרים 1-249, ואף בראשית פסק הדין נכתב כי החלטת ההרחקה מופנית כלפי נתיני חוף השנהב "ובכללם 249 העותרים שלפניי". באשר למאזן הנוחות צוין כי שעה שהעתירה כה רחבת היקף, לא ניתן להתייחס לנסיבותיו הפרטניות של כל עותר ועותר ובמצב זה גובר האינטרס הציבורי שבהרחקת שוהים בלתי חוקיים מישראל, מקום שאין כל עילה פרטנית לעיכוב הרחקתם. באשר לסיכויי הערעור סבור המשיב כי אלה קלושים. הודגש כי עמדת המשיב נסמכת על נתונים מוצקים ועמדה ברורה של גורמי המדינה הרלוונטיים.

          המבקשים השיבו לתגובת המשיב. נטען כי אכן העתירה הוגשה בשמם של 249 עותרים בלבד, ואולם ביום הדיון בעתירה הסכימו הצדדים שיתקיים דיון לגופם של דברים, ובכך יש כדי לראות את הסכמת בית משפט קמא לצירופם של יתר המבקשים.

דיון

5.       כידוע, בבואו להידרש לשאלת מתן סעד זמני לתקופת הערעור, על בית המשפט לשקול את סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות שבין הצדדים. בחינה של טענות המבקשים מעלה כי למעשה, חלקו הארי של הערעור מופנה כלפי זמן ההתארגנות שהוקצה למבקשים לצורך עזיבה מרצון, כאשר רק מקצתה של העתירה מופנה כלפי בחינת סבירותה של החלטת ההרחקה. ככל שהמדובר בטענה הנוגעת לזמן התארגנות ארוך יותר, הרי שיש מקום לבחנה בראי המציאות והמעשה. החלטת ההרחקה ניתנה בסוף חודש דצמבר 2012, זו עמדה בעינה לכל אורך ההליכים הן בערכאה קמא והן בערכאה זו. עד היום חלפה למעשה כמחצית השנה מיום החלטת ההרחקה. אין לומר כי במובן המעשי, זמן התארגנות של כזה אינו זמן סביר המאפשר למבקשים להסדיר את ענייני עזיבתם את הארץ. ואולם בחינת סיכויי הערעור אינה מסתיימת בשלב זה. יש לדון בטענת העותרים לפיה החלטת המשיב נעדרת סבירות, שעה שהמשיב לא נדרש לעמדת נציבות הפליטים של האו"ם טרם קבלת החלטת ההרחקה. ברם, טענה זו אין בה ממש. במכתב שקיבל ב"כ העותרים מנציבות האו"ם לפליטים - The United Nations High Commissioner for refugees, מיום 13.2.2012 נאמר כדלקמן:

"UNCHR has been in ongoing communications with the Ministry of interior (MOI) throughout 2011 regarding the issue of temporary protection for citizens of Cote d'Ivoire. MOI has informed us throughout the year that the situation is being assessed on a monthly basis to decide whether temporary protection is still necessary...

The Government of Israel has had valuable experience with the process of ending the temporary protection for asylum seekers from Liberia and Sierra Leone. UNCHR has recommended to the Ministry of Interior that the timeframe given to persons to be returned to Cote d'Ivoire should be in a similar humanitarian spirit."

אמנם, במכתב הנציבות לב"כ המבקשים מיום 8.1.2012 צוין כי למרות המצב המשופר בחוף השנהב, עדיין קיימים מקרי אלימות והפרה של זכויות אדם במדינה. ואולם, נקבע כי במצב זה אין מקום ליתן מחסה תחת מטריית ההגנה הקבוצתית, אלא על ההגנות האפשריות להישקלנה באופן פרטני:

"Therfore, some individuals will continue to have asylum claims and in need of international protection. All claims lodged by asylum-seekers... need to be considered on their own merits according to fair and efficient status determination procedures and up-to-date and relevant country of origin information including the possibility for previously rejected asylum seekers to present new relevant information associated with their claim".

צא וראה, אף נציבות האו"ם לפליטים, אשר על בסיס המלצותיה תומכים המבקשים את טענת היעדר סבירות החלטתו של המשיב, אינה סבורה כי אין מקום להשיב את המבקשים "כקבוצה" למדינת מוצאם, והמלצותיה מתמצות בגזרת ההתראה המוקדמת. זו אף זו, מתגובת המשיב לעתירה בבית המשפט המחוזי עולה כי "בשבועות האחרונים מתקבלות ביחידת הטיפול במבקשי מקלט פניות של נתיני חוף השנהב אשר בקשותיהם הפרטניות לקבל מקלט מדיני בישראל נדחו זה מכבר ובהן בקשה לבחון את עניינם פעם נוספת. יחידת הטיפול במבקשי מקלט בוחנת כל פנייה שכזו לגופה ומשיבה למבקש באופן פרטני ומנומק". ככל שהמבקשים סבורים שאמת המידה בבחינה זו צריכה להיות אחרת, הרי שבנקודה זו אין אלא להסכים עם הטענה לפיה לא קיימת תשתית לבירור הטענות במישור הבחינה הפרטני. נוכח המקובץ לעיל, הרי שכאמור אין מקום להישמע לטענת היעדר הסבירות בקבלת ההחלטה, ונותרים אנו עם מישור הטענות הנוגע לתקופת ההתראה טרם עזיבה. בחינה כזו של סיכויי הערעור יש בה כדי להשליך ישירות על מאזן הנוחות. אבהיר.

          כאמור לעיל, אין מחלוקת ממשית כי העותרים ייאלצו לשוב לארץ מוצאם. המחלוקת המצויה בין הצדדים נטועה בסבירות המועד שניתן למבקשים לצורך התארגנות לעזיבה. במובן זה, אין המדובר בנזק בלתי הפיך שייגרם למבקשים באם יורחקו מהארץ, שכן אף לגישתם ולגישת נציבות האו"ם - על הדבר להיעשות ממילא. הואיל ועולה כי שישה חודשי התארגנות שקיבלו, או ליתר דיוק - יקבלו המבקשים בפועל כתוצאה מהחלטה זו - הינה סבירה בנסיבות העניין, לא מצאתי כי אינטרס העותרים להאריך עוד את התקופה שעד הרחקתם גובר על האינטרס הציבורי, כפי שזה משתקף בהחלטת המשיב. ושוב יודגש, על רקע החומר שצורף, סיכויי הערעור על פניהם, ובדרך שהוגש - התייחסות כללית ללמעלה מארבע מאות מערערים, כאשר אף כמחציתם לא היו צד להליך קמא - אינם גבוהים.

6.       אשר על כן - הבקשה נדחית. המשיב יהא רשאי לפעול להרחקת המבקשים על פי הודעתו מיום 28.12.2011, וזאת החל מיום 1.7.2012. בנסיבות העניין, החלטה זו תחול על המבקשים כולם, מבלי להידרש לטענת המשיב באשר למבקשים 250-414.